לאחרונה רבים שואלים אותי כיצד ניתן להשקיע בזהב, קל להבין מאיפה השאלה הזאת נובעת לאחר שמסתכלים על התשואה המפתיעה שהזהב הציג השנה. מתחילת שנת 2025, מחיר אונקיית זהב אכן זינק ב-45.5%, ועקף את מדד ת"א 35 שרשם עלייה של כ-33%. עם זאת, מבט ארוך טווח מציג פערים דרמטיים לטובת שוק המניות. מאז 1974, השנה בה נותק סופית הקשר בין הדולר לזהב, מדד המניות העולמי (MSCI World) הניב תשואה שנתית ממוצעת של 9.6%. הזהב, באותה תקופה, הניב 6.8% בלבד. גם בבחינה שקלית מאז 1992, מדד המניות העולמי סיפק תשואה שנתית ממוצעת של 9.2% (כולל דיבידנדים), בעוד הזהב הסתפק ב-8% בלבד.
הסיבה להתחזקות האחרונה של הזהב אינה נובעת משינוי פונדמנטלי בערכו כנכס, אלא מתפקידו ההיסטורי כמדד המשקף חששות בשווקים. הזינוק השנה מונע בעיקר משילוב של שלושה גורמים מרכזיים: אי-יציבות גיאופוליטית וחשש ממלחמות, פחד מאינפלציה עולמית דביקה, ואי-ודאות כלכלית סביב מלחמת מכסים. בתקופות כאלו, משקיעים נוטים לחפש "חוף מבטחים" בנכסים מוחשיים הנתפסים כבעלי ערך עצמאי, מחוץ לשליטת ממשלות וחברות. הביקוש לזהב במצבים אלו הוא לכן פסיכולוגי בבסיסו ונובע מבריחה לביטחון, ולא מניתוח כלכלי של פוטנציאל צמיחה עתידי.
תשואת הזהב, ת״א 125 ו- S&P500 מתחילת השנה
כיצד ניתן להשקיע בזהב?
קיימות שתי דרכים עיקריות להיחשף למתכת הצהובה. הדרך המסורתית היא רכישה של הנכס הפיזי, כלומר קניית מטילי זהב או מטבעות. אפשרות זו כרוכה במורכבויות לוגיסטיות כמו צורך באחסון בטוח, ביטוח, וכן עלויות עסקה גבוהות יחסית הבאות לידי ביטוי בפער בין מחיר הקנייה למחיר המכירה. הדרך המודרנית והנגישה יותר עבור רוב המשקיעים היא באמצעות מכשירים פיננסיים עוקבי מחיר, כגון תעודות סל (ETFs) הנסחרות בבורסה, דוגמת תעודת הסל GLD. מכשירים אלו מאפשרים קנייה ומכירה של נייר ערך שעוקב אחר מחיר הזהב באופן פשוט ונזיל, ללא צורך בהתעסקות עם הנכס הפיזי.
הבעיה הבסיסית: נכס שאינו מייצר ערך
ההסבר לפער התשואות טמון באופיו של הזהב כנכס שאינו "יצרני". כפי שהסביר וורן באפט, אחד מגדולי המשקיעים בעולם, ערכו של הזהב נובע אך ורק מהאמונה שמישהו אחר יסכים לשלם עליו יותר בעתיד. הוא אינו מייצר תזרים מזומנים, אינו מחלק דיבידנדים ואין לו רווחים צומחים. חברה כמו אפל (AAPL), לעומת זאת, מייצרת מוצרים, מרוויחה מיליארדי דולרים ומתגמלת את משקיעיה. הזהב, לעומת זאת, פשוט "יושב" שם. הוא אינו משתתף בצמיחה הכלכלית וערכו תלוי לחלוטין בסנטימנט המשקיעים.
חוף מבטחים? המציאות התנודתית מוכיחה אחרת
התפיסה הרווחת כי הזהב מהווה "חוף מבטחים" אינה עומדת במבחן הנתונים. למעשה, הזהב תנודתי ומסוכן יותר ממניות. סטיית התקן השנתית שלו, מדד המבטא תנודתיות, עומדת על 18.8% מאז 1974, גבוה משמעותית מסטיית התקן של מדד המניות העולמי שעומדת על 14.9%. התנודתיות הגבוהה הזו מובילה לתקופות יובש ארוכות: לאחר שהגיע לשיא של 850 דולר בינואר 1980, נדרשו לו 28 שנים כדי לחזור לאותו המחיר. גם במונחים שקליים, לאחר שיא שנרשם באוקטובר 2012, הזהב צנח ב-41.2% בשלוש השנים הבאות וחזר לרמתו רק כמעט שמונה שנים מאוחר יותר. יתרה מכך, בשנת 2022, בזמן שהאינפלציה העולמית התקרבה לשיא של 40 שנה, מחיר הזהב דווקא נחלש ולא סיפק הגנה.
לא כל הנוצץ זהב
ההתלהבות האחרונה סביב הזהב מובנת על רקע אי הוודאות הגלובלית. עם זאת, הנתונים ההיסטוריים מראים בבירור כי הזהב אינו מנוע לצמיחה כלכלית ארוכת טווח. הוא מפגר באופן עקבי אחרי שוק המניות, מציג תנודתיות גבוהה יותר, ומתפקד באופן מאכזב כ"חוף מבטחים" דווקא בזמנים הקריטיים. עבור משקיעים השואפים לבנות הון לאורך זמן, התמקדות בנכסים יצרניים, המשתתפים בצמיחה הכלכלית ומייצרים ערך אמיתי, היא עדיין האסטרטגיה המוכחת והנכונה.
