הכלכלה השנייה בגודלה בגוש האירופי, צרפת, ניצבת בפני סכנה כפולה: חוב לאומי משתולל שחצה את רף ה-115% מהתמ"ג השנתי וגירעון מוערך של 5.4% לשנה הנוכחית. משבר פיסקלי זה ממומן על ידי שוקי ההון ומכריח את הממשלה למצוא מקורות הכנסה נוספים באופן נואש. אלא שהצורך ברפורמות כלכליות נוקשות מתנגש חזיתית במציאות פוליטית של היעדר רוב יציב בפרלמנט. התוצאה היא שיתוק של מנגנוני הרפורמה, המעמיד את המדינה בפני מבוי סתום כלכלי ופוליטי.
משבר אי-היציבות הפוליטית: כרוניקה של ממשלות נופלות
היעדר רוב בפרלמנט הצרפתי מכריח את ממשלת המיעוט של סבסטיאן לקורנו לוותר בזו אחר זו על רפורמות דגל שהיו חלק מתוכניותיו הפרו-עסקיות של הנשיא עמנואל מקרון. מחיר הפשרה הוא חורים תקציביים הולכים וגדלים. הוויתורים הפוליטיים, כמו גניזת חוק להארכת גיל הפרישה והפחתת הקיצוצים המתוכננים בתקציב, יוצרים אי-יציבות. המצב הפוליטי הנוכחי מאפשר לגוש השמאל להשפיע על התקציב, והם מנסים לנצל זאת באמצעות דרישה למיסוי חדש ודרסטי.
כדי לגייס כסף, ממשלת המיעוט נאלצת לשתף פעולה עם גורמים פוליטיים שבעבר הוחרמו, כולל שיתוף פעולה מפתיע עם הימין הקשה של לה-פן. הדיונים הליליים בפרלמנט מולידים הצעות חוק סותרות, חלקן מאושרות למרות התנגדות הממשלה, כמו הטלת "מס יציאה" של 20% על מיליונרים העוזבים את צרפת למקלטי מס. כל זאת מתרחש כאשר הדד-ליין לאישור תקציב 2026 הולך ומתקרב. אם המפלגות לא יצליחו לגבש תקציב מוסכם, הממשלה החמישית שמינה מקרון מאז שנבחר מחדש עלולה ליפול בהצבעת אי-אמון.
החוב הלאומי והגירעון התופח: המלכודת הכלכלית
החוב המשתולל של צרפת עבר את רף ה-115% מהתמ"ג , והגירעון הפיסקלי מוערך בכ-5.4%. כדי לממן את הפערים, צרפת חייבת להציג צמצום בגירעון. הלחץ הפיסקלי כבר מתבטא בשוקי ההון: התשואה על אג"ח ממשלתית צרפתית לעשר שנים (3.42%) כבר עקפה את זו של יוון.
הצורך הדחוף בכסף מוביל לצעדים דרסטיים, כמו שיתוף פעולה מפתיע בין הימין לגוש השמאל להכפיל את המיסוי על רווחי ענקיות הטכנולוגיה הזרות (אמזון, אלפבית, מיקרוסופט, מטא ואפל) מ-12.5% ל-25%. הצעד אושר למרות התנגדות הממשלה, שחששה מעימות צפוי עם וושינגטון ואיומי תגמול. הדילמה הכלכלית היא חמורה: הגיע הזמן "לשלם את החשבון" אחרי שנים של תקציבים בלתי מרוסנים, אך ההתמקדות במיסוי עושר ככל הנראה לא תספיק כדי לסגור את הבור התקציבי.
רפורמת הפנסיות והמחאות: המאבק על גיל הפרישה
אחד הכלים המרכזיים שנועדו לבלום את החוב ולשמור על קיימות מערכת הפנסיה היה רפורמת הפנסיה משנת 2023 , שנועדה להעלות את גיל הפרישה החוקי מ-62 ל-64. הכלכלן הצרפתי גבריאל זוקמן אף הציע "חוק זוקמן" להטלת מס של 2% על מי שמחזיק יותר מ-100 מיליון אירו בנכסים, במטרה לגייס 15 מיליארד אירו מדי שנה.
אולם, הלחץ הפוליטי וההתנגדות הציבורית הובילו לנסיגה:
-
גיל הפרישה נדחה: הממשלה נאלצה להשהות את יישום העלאת גיל הפרישה עד לינואר 2028, מתוך צורך פוליטי להימנע מהצבעת אי-אמון והליכה לבחירות.
-
מס העשירים נדחה: היוזמה לאשר את "מס העשירים" של זוקמן נדחתה בהצבעה דרמטית, והוחלפה במס קל יותר על חברות אחזקה.
היכולת הדלה של הממשלה להעביר רפורמות מתוכננות ממחישה את המאזן הבלתי אפשרי בין נחיצות כלכלית מול לחץ פוליטי וחברתי. חוסר הוודאות הכלכלי מוצא את ביטויו בתנודתיות בשוקי האג"ח. ניתן לראות כיצד התשואה על האג"ח הצרפתי ל-20 שנה (FR20Y) זינקה משמעותית מתחילת השנה, עדות לירידה באמון המשקיעים ולעלייה בפרמיית הסיכון על החוב הצרפתי .
מקור: Koyfin
סיכום ותובנות
המשבר הצרפתי הוא שיעור בהשקעות: פוליטיקה היא כלכלה. הרצון המוסדי לבצע רפורמה מבנית עמוקה, כדוגמת העלאת גיל הפרישה, נתקל בחומה של התנגדות פוליטית וחברתית, המובילה לדחייה ולהשהיה. המאבק סביב רפורמת הפנסיה, לצד הקושי למצוא רוב פרלמנטרי , מתנקז כולו לכשל מתמשך בהעברת תקציב אחראי ובר-קיימא. החוב הלאומי והגירעון הופכים מזעזוע פיסקלי לזעזוע פוליטי, המאיים על יציבות הכלכלה הצרפתית ועל מעמדה באיחוד האירופי. השורה התחתונה היא שכל עוד הפוליטיקה הצרפתית תישאר משותקת ומפוצלת, היכולת של המדינה להתמודד עם אתגרי העומק הכלכליים תהיה מוגבלת, והסנטימנט השלילי של השווקים ימשיך להתבטא בתשואות אג"ח גבוהות.
