בזמן שכל המשקיעים מתמקדים בשאלה האם הפד יוריד ריבית או ישאיר אותה כפי שהיא בישיבה הבאה,
יש דברים אחרים, שקטים בהרבה שמתרחשים מאחורי הקלעים של הכלכלה האמריקאית.
מדובר בצעדים שהבנק המרכזי מבצע כבר עכשיו, והם משפיעים על השווקים לא פחות ואולי אפילו יותר מהחלטת הריבית עצמה.
חייבים לדבר עליהם, כי הם מלמדים משהו עמוק יותר: איך "הצנרת של הכסף" בעולם מתחילה להיסתם.
דמיינו שהמערכת הפיננסית היא מערכת מים
הכסף זורם בצינורות, בין בנקים, קרנות, משקיעים וממשלות.
כשיש יותר מדי מים (כסף), יש הצפה אינפלציה.
כשיש מעט מדי מים, הצינורות מתייבשים, ואז השוק נתקע.
במשך כמה שנים, הפד פתח את הברזים והציף את המערכת במים, זה נקרא הרחבה כמותית.
הוא קנה כמויות עצומות של אג"ח, כדי להזרים נזילות ולגרום לריביות להישאר נמוכות.
אבל אז הוא החליט שהגיע הזמן "לייבש קצת" את השוק, להוציא מים מהמערכת בתהליך שנקרא צמצום כמותי (QT).
אז מה השתבש?
הפד התחיל לשאוב מים החוצה, כלומר, הוא הפסיק לקנות אג"ח, ובכך גרם לפחות כסף להסתובב במערכת.
בהתחלה זה נראה בסדר, אבל לאט לאט נוצרה בעיה שאף אחד לא רצה לדבר עליה:
לא היה מספיק מים "נקיים" כלומר, בטוחות אמיתיות שיזרמו בין הבנקים.
הבנקים והקרנות צריכים "בטוחות" בשביל להלוות כסף זה לזה, והבטוחה הכי טובה בעולם היא אג"ח ממשלת ארה"ב.
אבל הפד עצמו מחזיק בערך שבעה טריליון דולר מהן.
אז מה קרה?
השוק התחיל להתייבש, לא כי אין כסף, אלא כי הכסף לא זורם כמו שצריך.
הבור של הנזילות
יש מתקן שנקרא RRP, תחשבו עליו כמו בור ניקוז במערכת המים, כשיש יותר מדי כסף, הבור הזה סופג את העודפים כדי שהמערכת לא תוצף.
אבל כשיותר מדי כסף נתקע שם, זה כמו מים שירדו לביוב ולא חזרו יותר.
במשך השנתיים האחרונות, הבור הזה התרוקן כמעט לגמרי, נראה כאילו "המים חוזרים למערכת", אבל בפועל הם לא חזרו לבנקים או לשוק,
הם זרמו לכיוון אחר, לחשבון של הממשלה, שנקרא TGA. הממשלה השתמשה בהם לממן את עצמה, לא כדי להזרים נזילות לשוק.
ואז הגיע הלחץ
כשהבנקים כבר נשארו עם מעט מזומן, וכשלא היה מספיק ביטחון בין הגופים הגדולים בשוק,
התחילו להופיע סדקים.
באוקטובר זה כבר היה ברור לגמרי: בנקים גדולים התחילו לפנות לעזרה, למתקן חירום של הפד שנקרא Repo Facility.
זה סוג של "ברז גיבוי" שהפד פתח אחרי משבר 2019, כדי למנוע תקיעות מוחלטת.
וכשכולם מתחילים להשתמש בברז הזה, זה סימן שהמערכת הפרטית כבר לא מצליחה להסתדר בעצמה.
בימים רגילים, השימוש במתקן הזה הוא כמעט אפסי.
אבל פתאום ב 1 בנובמבר, הוא קפץ ל־50 מיליארד דולר ביום אחד.
זה כמו לראות את הצנרת כולה רועדת מלחץ מים.
למה הפד עצר את הצמצום
בנקודה הזו הפד הבין שאין לו ברירה.
המערכת קרובה מדי לגבול, ואם הוא ימשיך "לשאוב מים החוצה" הצינורות פשוט יתפוצצו.
לכן הוא הודיע אנחנושהוא מפסיק את הצמצום הכמותי.
לא כי האינפלציה ירדה, לא כי הנתונים השתפרו, אלא כי המערכת כבר לא מסוגלת לשאת את זה.
וזה בדיוק מה שקרה גם ב־2019, אז הפד ניסה לצמצם את המאזן, עד שהצנרת נסתמה והוא נאלץ להתערב שוב.
מה זה אומר לנו כמשקיעים
כשאין נזילות , קשה להזרים מימון חדש, חברות מתקשות לגייס כסף ושוק המניות נהיה רגיש לכל שינוי.
כשהנזילות חוזרת, השווקים נושמים, מחירים עולים, והמשק מתחיל לזוז שוב.
הלקח הוא פשוט, לא רק הריבית קובעת איך ייראה השוק, אלא כמה כסף באמת זורם במערכת.
ומי שמבין איך הצנרת הזו פועלת, מבין גם מתי הסיכון מתחיל לעלות, ומתי מגיע הרגע שבו הכסף חוזר לזרום.
