בזירה הכלכלית הגלובלית, עתודות זהב לאומיות נחשבות לאבן יסוד ליציבות פיננסית, ובמיוחד בגוש האירו. איטליה מחזיקה בעתודות הזהב השלישיות בגודלן בעולם, אחרי ארה"ב וגרמניה, בשווי מוערך של כ-280 מיליארד אירו. עתודות אלו, המונות 2,452 טון, נצברו ברובן בתקופת הבום הכלכלי שלפני 1971. כעת, תיקון חוק חדש המקודם בפרלמנט האיטלקי מעלה חשש כבד כי הממשלה מתכננת לנגוס בעצמאות הבנק המרכזי במדינה, מהלך שעלול לטלטל את יציבותה הפיננסית של איטליה ואת האמון במטבע האירופי המשותף.
המהלך המתוכנן: השתלטות על עתודות הזהב
נכון להיום, עתודות המט"ח והמתכות היקרות של הבנק המרכזי האיטלקי (בנק איטליה), כמו אלו של יתר הבנקים המרכזיים בגוש האירו, נמצאות באחריות ניהולית מלאה של הבנק. עתודות אלו משמשות כחלק מהרזרבות הכלליות של גוש האירו ומנוהלות בתיאום עם הבנק המרכזי האירופי (ECB).
הצעד בפועל: תיקון לחוק, שהוגש על ידי חבר מפלגתה של ראש הממשלה ג'ורג'ה מלוני, עבר קריאה ראשונה בוועדת התקציב. התיקון מצהיר לראשונה כי "עתודות הזהב המנוהלות ומוחזקות על ידי בנק איטליה שייכות למדינה, המייצגת את העם האיטלקי". המטרה הברורה מאחורי התיקון, לפי פרשנים, היא לאפשר לממשלה להרחיב את תחום הפעולה הפיסקלי שלה כך שיכלול שימוש אפשרי בעתודות הזהב. המהלך עורר סערה סביב השאלה האם הממשלה תנסה כעת להשתלט על עתודות הזהב ולפגוע בעצמאות הבנק המרכזי האיטלקי.
מדוע כעת: הממשלה האיטלקית נאבקת לאשר תקציב לשנת 2026 שיהיה "אחראי פיסקלית" ויקטין את חוב המדינה, זאת בזמן שהכלכלה מצויה בקיפאון (צמיחה צפויה של 0.4% בלבד) וכספי השיקום מהאיחוד האירופי הולכים ונגמרים.
סכנה מוניטרית: פגיעה בעצמאות הבנק המרכזי
החשש העיקרי, באיטליה נובע משתי סיבות מרכזיות:
-
הפיכת הזהב למשאב פיסקלי: עתודות הזהב של גוש האירו אינן נחשבות ל"משאב פיסקלי" שממשלה יכולה למכור כדי לממן תקציב שוטף. אם איטליה תנסה "לשנות את הכללים" ולהפוך את הזהב לנכס לאומי לשימוש ממשלתי, זה ייתפס כניסיון "למכור את הבית כדי לקנות מצרכים", בדומה להתנהלות המוניטרית הבלתי-אחראית שאפיינה את איטליה לפני ההצטרפות לאירו. מהלך כזה עלול להפוך את הזהב "לקורבן להחלטות פוליטיות".
-
ערעור עצמאות בנק איטליה: התיקון לחוק מעורר חשש שהממשלה מנסה להעביר את השליטה בעתודות לידיה, במקום להשאיר אותה בידי גוף מקצועי ששומר על עצמאות מול הפוליטיקה. עצמאות הבנק המרכזי היא חלק בלתי נפרד מהאמון ביציבות המערכת הפיננסית האיטלקית ובמטבע האירופי. יתר על כן, מומחים משפטיים הצביעו על כך שהחוק החדש מנוגד לאמנות האיחוד האירופי המחייבות התייעצות עם ה-ECB במקרים המשפיעים על התנהלות הבנק.
סיכום ותובנות
המהלך האיטלקי, שבו חבר פרלמנט מנסח תיקון חוק המצהיר כי הזהב הלאומי שייך לעם, אינו עניין סמלי גרידא. הוא חושף מתח גיאופוליטי כלכלי עמוק בתוך גוש האירו, שבו מדינות נאבקות בחובות וצמיחה נמוכה מול מחויבות ליציבות מוניטרית. עתודות הזהב האיטלקיות, המהוות חלק מהבטוחות שעומדות מאחורי האירו, אינן "משאב פיסקלי" שיש לממשלות זכות להשתמש בו. הניסיון לבצע מהלך משפטי שירחיב את הסמכות הפיסקלית על נכס מוניטרי יצית עימות מול הדרגים המקצועיים בבנק איטליה, ולבסוף מול האיחוד האירופי כולו. כל ניסיון לפגוע בעצמאות הבנק המרכזי או להשתמש בזהב למימון הוצאות שוטפות, בעידן שבו איטליה מחויבת ליציבות פיסקלית, עלול לערער באופן מיידי את אמון המשקיעים בנכסיה ובאירו, ולפתוח מחדש את "פצעי" חוסר היציבות של המטבע האיטלקי מהעבר.
