השנים האחרונות הרגילו את המשקיע הישראלי למציאות נוחה שבה ניתן היה להשיג תשואה נאה כמעט ללא סיכון, אך המגמה הנוכחית משנה את כללי המשחק. הנתונים מצביעים על נהירה עקבית לאפיקים הסולידיים, אך כעת, עם שינוי הכיוון בריבית בנק ישראל וההתייקרויות בדמי הניהול בתחילת השנה, עולה השאלה האם מכשיר ההשקעה הפופולרי ביותר בישראל מאבד מהניצוץ שלו. מאמר זה מנתח את המספרים שמאחורי הקרנות הכספיות והפיקדונות, בוחן את נקודת המפנה הנוכחית ומציג את האלטרנטיבות בשוק ההון שעשויות דווקא לפרוח בסביבה הכלכלית החדשה.
בין הבנק לבורסה: המספרים שמאחורי הפיקדונות והקרנות הכספיות
קרן כספית ופיקדון בנקאי הם שני המוצרים המרכזיים המתחרים על הכסף הסולידי של הציבור, כאשר לכל אחד מאפיינים שונים של נזילות ומיסוי. קרן כספית היא קרן נאמנות המשקיעה באפיקים קצרי טווח כמו פיקדונות ומק"מים, ומציעה נזילות יומית ויתרון מיסוי משמעותי (תשלום מס על רווח ריאלי בלבד), בעוד פיקדון בנקאי מחייב נעילת הכסף לתקופה מוגדרת תמורת ריבית ידועה מראש. נכון לסוף שנת 2025, הציבור הישראלי מחזיק סכומי עתק באפיקים אלו. יתרת העו"ש עומדת על כ 232 מיליארד ש"ח, בעוד שיתרת פיקדונות הציבור הכוללת הגיעה בשיאה בשנת 2022 לכ 697 מיליארד ש"ח ונותרה האפיק המרכזי. מנגד, תעשיית הקרנות הכספיות רשמה צמיחה מטאורית והיקף הנכסים המנוהלים בה עומד כיום על כ 180 מיליארד ש"ח. בשנת 2025 לבדה גייסה תעשיית קרנות הנאמנות, שבה הכספיות הן מרכיב דומיננטי, סכום של כ 73 מיליארד ש"ח, נתון המעיד על הדומיננטיות של אפיק זה בתיק הנכסים של הציבור.
מגמת הריבית והשחיקה הכפולה: למה התשואה מתכווצת?
התמונה הוורודה של תשואות חסרות סיכון מתחילה להיסדק בתחילת 2026. בנק ישראל, אשר הוביל מדיניות של ריבית גבוהה, משנה כיוון ועובר למגמה של הורדת ריבית כדי לעודד את המשק. מכיוון שהקרנות הכספיות והפיקדונות בריבית משתנה נגזרים ישירות מריבית בנק ישראל, כל הורדה של 0.25% מכרסמת באופן מידי בתשואה העתידית למשקיע. אם בשנת 2025 הממוצע של הקרנות הכספיות עמד על כ 4.45%, הצפי לשנת 2026 נמוך יותר באופן משמעותי. מעבר לירידה בריבית הבסיס, המשקיעים סופגים מכה נוספת בדמות עליית דמי הניהול. ב 1 בינואר 2026, עשרות קרנות כספיות העלו את דמי הניהול, מהלך שנוגס ישירות בתשואה נטו של מיליוני משקיעים. השילוב בין ריבית בסיס יורדת לבין דמי ניהול עולים יוצר אפקט שחיקה כפול הפוגע בתדמית המוצר והופך אותו לכדאי הרבה פחות בהשוואה לשנים הקודמות.
האלטרנטיבה הצומחת: שוק ההון מתודלק
מעבר למגמה היסטורית בשוק ההון הישראלי עם שבירת שיאים כרונית של מדדי הבורסה, בזמן שהאפיקים הסולידיים נשחקים, סביבה של הורדת ריבית מהווה באופן מסורתי דלק עבור שוק המניות ושוק ההון בכללותו. כשהריבית יורדת, עלות הכסף עבור החברות מוזלת, מה שמאפשר להן ליטול אשראי זול יותר, להשקיע בצמיחה ולשפר את שורת הרווח. משקיעים מתוחכמים מבינים כי ירידת הריבית דוחפת כספים החוצה מהבונקר הסולידי לעבר נכסי סיכון בחיפוש אחר תשואה עודפת. מניות של חברות צמיחה, נדל"ן ותשתיות נוטות ליהנות במיוחד מתקופות אלו. כמו כן, אפיק האג"ח לטווחים בינוניים וארוכים הופך לאטרקטיבי, שכן ירידת תשואות מייצרת רווחי הון למחזיקים בניירות הקיימים. זהו התהליך הטבעי של השוק (הכסף מחפש יעילות ועובר מהמקומות שבהם התשואה יורדת למקומות שבהם הפוטנציאל הכלכלי גדל).
שינוי כיוון הרוח?
אנו נמצאים בנקודת זמן קריטית שבה היתרונות והניצוץ של הקרנות הכספיות והפיקדונות הולכים ומתפוגגים. השחיקה בתשואה הנובעת מהורדות הריבית, בשילוב עם ההתייקרות בדמי הניהול, קובעת את היחלשותם של המוצרים האהובים. מנגד, אותה ירידת ריבית בדיוק היא זו שמתדלקת את שוק ההון ומאפשרת לחברות למנף הון זול לצורך התרחבות וצמיחה. עבור המשקיע הנבון, זהו הזמן לבחון מחדש את הקצאת הנכסים ולהבין כי הביטחון המדומה של הפיקדון עלול לעלות במחיר של אובדן תשואה משמעותי, בעוד שההזדמנויות האמיתיות עשויות לנדוד כעת אל שוק המניות והאג"ח..
