כדי להבין את הרקע למהלך הדרמטי הזה,נחזור ל2022, מחזור העלאות הריבית האגרסיבי ביותר שחוו השווקים מזה עשורים. בניסיון לרסן את האינפלציה, בנקים מרכזיים בעולם ובישראל ביצעו פניית פרסה במדיניות המוניטרית. הריבית, ששכנה במשך שנים ברמות אפסיות, זינקה בשיעורים חדים ותוך זמן קצר. עבור משקי בית שהחזיקו משכנתאות עם חשיפה גבוהה למסלול הפריים, זה היה שינוי מהותי שהגדיל את ההחזר החודשי באלפי שקלים וכיווץ את ההכנסה הפנויה באופן משמעותי.
על הרקע הזה, תזכיר החוק שפורסם השבוע מסמן נקודת שינוי במדיניות הכלכלית של ישראל. ההצעה להעניק פיצוי ממשלתי ישיר לאותם נוטלי משכנתאות, בעלות של מיליארדי שקלים בשנה, חורגת הרבה מעבר לסיוע נקודתי. מדובר בשינוי שבו המדינה נכנסת בנעלי חברת ביטוח לסיכונים פיננסיים פרטיים, מהלך שמעורר התנגדות חריפה ובצדק מצד בנק ישראל ומשרד האוצר.
רקע: המתווה החדש על השולחן
משרד ראש הממשלה פרסם תזכיר חוק המציע מנגנון פיצוי ישיר לנוטלי משכנתאות שנפגעו מעליית הריבית החדה שהחלה ב-2022. בניגוד לתוכניות קודמות שביקשו לממן זאת דרך מיסוי הבנקים, המתווה הנוכחי מגלגל את העלות לתקציב המדינה. המענק מוצע כהוראת שעה לחמש שנים, ולא כפיצוי חד-פעמי.
הקריטריונים לקבלת המענק כוללים:
-
מועד הרכישה: רכישת דירה ונטילת משכנתא עד סוף שנת 2022, טרם התבססות סביבת הריבית הגבוהה.
-
שווי הנכס: דירה יחידה במחיר שאינו עולה על כפליים מהמחיר הממוצע כ-2.2 מיליון ש"ח ב-2022, כלומר תקרה של כ-4.4 מיליון ש"ח.
-
נוסחת הפיצוי: מי שרכש דירה במחיר הממוצע ומטה יהיה זכאי ל-75% מהעלייה הריאלית בהחזר החודשי. הפיצוי פוחת באופן יחסי ככל שמחיר הדירה עולה, עד לאיפוס מוחלט בדירות יקרות.
למה ההחלטה הזאת מבוצעת?
המניע הרשמי למהלך נעוץ בנתונים המקרו-כלכליים של משקי הבית. על פי הנתונים בתזכיר, כ-120 אלף משקי בית ספגו זינוק של מעל 1,600 ש"ח בהחזר החודשי מאז מרץ 2022. בנוסף, כ-200 אלף משקי בית נוספים מתמודדים עם עלייה של 800 עד 1,600 ש"ח בהחזר.
הממשלה מזהה מצוקה תזרימית אמיתית אצל חלקים נרחבים בציבור, ומבקשת לספק עזרה לציבור. עם זאת, גורמים באוצר מגדירים זאת ככלכלת בחירות, שנועדה לתת מענה פופוליסטי ללחץ הציבורי, גם במחיר של עיוות כלכלי.
איך זה ישפיע על האזרח הפשוט?
ההשפעה מתחלקת לשתי קבוצות הנהנים והמשלמים. עבור הזכאים, מדובר בהזרמת מזומנים משמעותית. לדוגמה, לווה שרכש דירה במחיר ממוצע וההחזר שלו קפץ ב-1,600 ש"ח, עשוי לקבל כ-1,200 ש"ח לחודש ישירות לחשבון המשכנתא.
מנגד, כלל ציבור משלמי המסים הוא זה שיממן את החגיגה. עלות התוכנית מוערכת בכ-2 מיליארד ש"ח בשנה. המשמעות היא שאזרחים ששוכרים דירה, או כאלו שבחרו לא לקחת משכנתא גדולה משיקולי זהירות, יסבסדו מכיסם את אלו שלקחו הלוואות ממונפות. הכסף לא מגיע מרווחי הבנקים כפי שתוכנן במקור, אלא מקופת המדינה הכללית.
מה הבעיה המהותית כאן?
הבעיה המרכזית במתווה היא יצירת תקדים מסוכן של ניתוק הקשר בין סיכון לתשואה. משרד האוצר מתנגד לתוכנית בטענה שהמדינה לא אמורה לפצות את הציבור על מהלכים כלכליים שנקטו מרצונם החופשי. שתי נקודות כשל עיקריות בולטות בתזכיר:
-
היעדר מבחני הכנסה: הקריטריון הוא שווי הדירה וגובה המשכנתא, לא מצבו הכלכלי של הלווה. גם בעלי יכולת כלכלית גבוהה יפוצו רק כי נטלו משכנתא בזמן הריבית האפסית.
-
עידוד חוסר אחריות: המסר המועבר לשוק הוא שאין צורך לנהל סיכונים. מי שהתמנף עד הקצה בתקופת הריבית האפסית מקבל כעת רשת ביטחון ממשלתית, בעוד הזהירים נותרים לשלם את החשבון.
האם אין פתרון אחר?
הביקורת מכיוון בנק ישראל ומשרד האוצר מרמזת כי קיימות חלופות מדויקות יותר. במקום פיצוי רוחבי מבוסס נכס, ניתן היה לייצר מנגנוני סיוע דיפרנציאליים המבוססים על מבחני הכנסה וכושר השתכרות, כדי לוודא שהכסף מגיע למי שבאמת נמצא בסכנת חדלות פירעון, ולא למי שפשוט הכנסתו הפנויה הצטמצמה. כמו כן, האוצר מקדם במקביל מיסוי על רווחי הבנקים , מהלך שיכול היה לשמש כמקור תקציבי ייעודי, אך בפועל הכספים הללו מיועדים כרגע להיכנס לקופת המדינה הכללית ולא לטובת הלווים.
במבט להמשך
תזכיר החוק החדש הוא דוגמה קלאסית לפתרון קצר-טווח שיוצר בעיה ארוכת-טווח. המדינה בוחרת להוציא כ-2 מיליארד ש"ח בשנה כדי לכסות על התממשות סיכון ריבית סיכון שהוא חלק מרכזי מכל הלוואה. כפי שציינו בפתיחה, המהלך הזה מעביר מסר בעייתי של הפרטת רווחים והלאמת הפסדים. כאשר הנדל"ן זינק והריבית הייתה אפסית, הלווים נהנו לבד. כעת, כשהגלגל התהפך, הציבור כולו נקרא להיכנס מתחת לאלונקה. זהו עיוות של מנגנון השוק החופשי שעלול לעודד התנהגות פיננסית חסרת אחריות גם בעתיד.
