דוח העוני של המוסד לביטוח לאומי, שפורסם באיחור האופייני ומתייחס לשנת 2024, מניח מראה לא פשוטה מול החברה הישראלית. מעבר לכותרות על יוקר המחיה והמלחמה, הנתונים חושפים תמונת מצב חדה על הפערים המתרחבים בכלכלה המקומית.
בכתבה הבאה המטרה אינה רק להציג מספרים, אלא להבין את הדינמיקה שדוחקת חלקים נרחבים מהאוכלוסייה אל מחוץ למעגל ההכנסה הסבירה, ולהבין כיצד ייתכן שבמדינה עם כלכלה צומחת, שני מיליון איש מוגדרים עניים.
המכניקה של העוני: איך מודדים ומה אומרים המספרים
לפני שצוללים לנתונים, הכרחי להבין את המתודולוגיה, בישראל, עוני הוא מושג יחסי. קו העוני מוגדר כ- 50% מההכנסה החציונית הפנויה לנפש תקנית. המשמעות היא שכאשר רמת החיים הכללית עולה וההכנסה החציונית מטפסת, גם רף הכניסה להגדרת "עני" עולה בהתאם.
ואכן, כך היה בשנת 2024 קו העוני עלה נומינלית ב־6.9% (3.7% ריאלית), מה שגרר משפחות נוספות אל מתחת לקו האדום.
ככל שהסכום עולה, אותם נפשות שצמודות לרו התחתון שלו, יורדות מתחת לקו העוני.
הנתונים היבשים מציגים תמונת מצב יציבה אך מטרידה: כ-2 מיליון ישראלים חיים בעוני, המהווים 20.7% מהאוכלוסייה.
נתון זה משקף יציבות יחסית בהשוואה לשנת 2023 (20.6%) וירידה מסוימת מהשיא של 2015. עם זאת, בהשוואה בינלאומית מצבה של ישראל עגום: אנו מובילים את טבלת העוני בקרב ילדים במדינות ה- OECD, וממוקמים במקום השני והמפוקפק, מיד אחרי קוסטה ריקה.
הסיבות לכך נעוצות בשילוב של משפחות ברוכות ילדים, השתתפות נמוכה בשוק העבודה בקרב מגזרים מסוימים, ויוקר מחיה ששוחק את כוח הקנייה של השכר.
מפת העוני: דמוגרפיה וגיאוגרפיה של מצוקה
כאשר מפרקים את הנתונים, מתגלה כי העוני בישראל אינו מחולק באופן שווה.
האוכלוסיות הנפגעות ביותר הן באופן די מסורתי החברה החרדית והחברה הערבית.
בקרב משפחות חרדיות וערביות, תחולת העוני עומדת על כ־38%, כאשר בזירת הילדים המצב חמור אף יותר וכ־50% מהילדים במגזרים אלו חיים בעוני. לשם השוואה, באוכלוסייה היהודית הלא־חרדית שיעור העוני עומד על 11% בלבד.
מקור: YNET
הפער הגיאוגרפי בולט לא פחות, כפי שניתן לראות בגרף המצורף: בעוד שבאזור תל אביב והמרכז שיעורי העוני נמוכים ועומדים על כ־14% עד 15%, בפריפריה התמונה משתנה.
במחוז הצפון והדרום השיעורים מטפסים ל־22% , ובמחוז ירושלים הנתון מזנק ל־36.5%. העיר הענייה ביותר היא מודיעין עילית, שבה כמעט מחצית מהתושבים מוגדרים עניים.
בנוסף, דוח זה מצביע על כ־900 אלף ילדים עניים בישראל, שהם כ־28% מכלל הילדים במדינה, נתון המשקף עלייה ביחס לשנה הקודמת וכאמור, מקום שני ממדינות OECD.
הדיסוננס בין מה שהעיניים רואות למקרר
הנתונים הללו יוצרים דיסוננס קוגניטיבי אצל רבים.
מצד אחד, אנו קוראים על שיאים בבורסה, נתב"ג עמוס בנוסעים ומסעדות מלאות עד אפס מקום.
מצד שני, הדוחות מצביעים על שני מיליון עניים. ההסבר לכך טמון בשחיקה המואצת של מעמד הביניים. מה שאנו רואים הוא התהוות של כלכלה דואלית: שכבה דקה של מתעשרים הנהנים מעליות בשוק ההון ובהייטק, מול שכבה הולכת וגדלה שמתקשה לסגור את החודש.
המרחב שבאמצע, המקום שבו משפחה עובדת יכלה לחיות ברווחה יחסית, מצטמצם באופן עקבי.
המציאות הכלכלית בישראל הופכת גסה יותר ויותר- או שיש לך הון ונכסים שמייצרים תשואה, או שאתה נאבק חודש בחודש ביוקר המחיה.
התחזית, העמקת העוני וההחמרה ב- 2025
המבט קדימה נראה מדאיג אף יותר. האומדנים לשנת 2025, המבוססים על נתונים חלקיים, מצביעים על הרעה במצב. בעוד ששיעור העוני הכללי צפוי להישאר יציב סביב 21%, "עומק העוני" צפוי להחריף מ־39.7% ל־42.5%. המשמעות היא שמי שכבר עני, הופך לעני יותר.
השפעות המלחמה, לצד צעדים פיסקליים מתוכננים בתקציב 2026 כמו העלאת מחירי תחבורה ציבורית, דרך צפי להעלאת המע״מ (שוב) והתייקרות תרופות מרשם. כל אלה ועוד, צפויים להכביד עוד יותר על השכבות החלשות ולהעמיק את הקושי הקיים.
קריאת השכמה פיננסית
דוח העוני לשנת 2024 אינו עוד סטטיסטיקה, אלא תמרור אזהרה בוהק. במעבר על נתוני המאקרו, ניתחנו את הפילוח המגזרי והגיאוגרפי, וראינו כיצד למרות הצמיחה בחלקים מסוימים במשק, הפערים רק מעמיקים.
המסקנה המרכזית העולה מן הדברים היא שעידן מעמד הביניים הקלאסי הולך ונשחק עד כדי נעלם. המגמה היא ברורה, האוכלוסייה מתפצלת לבעלי יכולת ולכאלו שנותרים מאחור.
במציאות כזו, האחריות עוברת לידיים של הפרט. זה הזמן שלנו לאמץ אוריינות פיננסית, לנהל השקעות בתבונה ולפעול אקטיבית כדי להבטיח את מקומכם בצד הנכון של המשוואה הכלכלית.
דוח העוני חושף את שחיקת מעמד הביניים בישראל ומחייב אותנו לפעולה פיננסית מיידית כדי לא להישאר מאחור.
