בחודש מרץ 2026, בעיצומה של מערכת "שאגת הארי" מול איראן, ביצע בנק ישראל פעולה שקטה אבל משמעותית מאוד, הבנק התערב בשוק הריפו, שוק שרוב הציבור לא מכיר, אך הוא אחד מעמודי התווך של הנזילות הפיננסית במדינה ועליו גם דיברתי איתכם ביולי 2025.
הבנק הזרים כ-200 מיליון שקל (כ-64 מיליון דולר) לגופים מוסדיים באמצעות הלוואות קצרות טווח כנגד אגרות חוב.
זו הפעם השנייה בלבד מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל שבנק ישראל נוקט בכלי מסוג זה ועצם הפעלתו מספר משהו חשוב על הדינמיקה בשווקים בתקופות מתח ביטחוני.
מהו בכלל שוק הריפו ולמה הוא קיים?
שוק הריפו (Repo – Repurchase Agreement) הוא אחד המנגנונים המרכזיים והפחות מדובריים במערכת הפיננסית, אך חשיבותו עצומה.
במסגרת עסקאות ריפו, גופים פיננסים כמו קרן פנסיה, קופת גמל או קרן נאמנות, מוכר אגרת חוב ממשלתית או קונצרנית לצד שני בתמורה למזומן מיידי, תוך התחייבות לרכוש אותה בחזרה במועד קבוע מראש ובמחיר ידוע.
בפועל, אין כאן מכירה אמיתית, אלא הלוואה קצרת טווח המגובה בנכס פיננסי איכותי.
הצורך בשוק כזה נובע מהמבנה של המערכת הפיננסית עצמה.
גופים מוסדיים מנהלים היקפים עצומים של נכסים, אך לא בהכרח מחזיקים מזומן זמין.
במצבים רגילים, זה לא מהווה בעיה, אבל בתקופות של תנודתיות, פדיונות לקוחות או לחץ בשווקים, עולה צורך מיידי בנזילות. ואז במצב כזה, במקום למכור נכסים במחירים נמוכים ולממש הפסדים, אותם גופים יכולים להשתמש בשוק הריפו כדי לגשר על פערי נזילות זמניים.
החשיבות האמיתית של שוק הריפו מתגלה דווקא ברגעי קיצון. כאשר חוסר הוודאות גובר, האמון בין הגופים הפיננסיים נשחק, והיכולת להשיג מימון בשוק החופשי נפגעת.
במצב כזה, גם שוק הריפו יכול להיתקע. ומצב כזה, זה מצב שמסכן את יציבות המערכת הפיננסית, משום שגוף אחד שלא מצליח להשיג מזומן עלול שלא לעמוד בהתחייבויותיו, וכך ליצור לחץ שמתפשט במהירות לגופים נוספים.
כאן נכנס הבנק המרכזי לתמונה.
הוא ישמש כגורם המספק כסף למערכת כשאין מקורות אחרים, ומזרים נזילות זמנית כדי להבטיח שהמערכת תמשיך לפעול בצורה תקינה.
בהקשר זה, ההתערבות של בנק ישראל במהלך מרץ אינה נועדה להשפיע על שוק המט"ח עצמו או על שער החליפין, אלא לייצב את הצינור הפנימי של זרימת הכסף.
באמצעות עסקאות ריפו בהיקף של כ-200 מיליון ש"ח, הבנק הזרים נזילות לגופים מוסדיים כנגד אג"ח, ובכך סייע למנוע שיבושים בפעילותם.
מקור: Investopedia
למה בנק ישראל נדרש להתערב דווקא עכשיו?
בעקבות מבצע "שאגת הארי", המתח הביטחוני יצר תנודתיות חדה בשוק ההון ולחץ על הגופים המוסדיים שמנהלים את כספי החוסכים בישראל.
כאשר משקיעים מבקשים לפדות כספים, אותם גופים צריכים להשיג מזומן במהירות.
במצב כזה, אם שוק הריפו אינו מתפקד כרגיל, הגופים עלולים להיאלץ למכור נכסים במהירות ובמחירים נמוכים.
מכירות כאלה מגבירות את הלחץ בשוק, מעמיקות את הירידות ועלולות ליצור מעין כדור שלג שלילי.
ההתערבות של בנק ישראל, באמצעות הזרמה של כ-200 מיליון שקל, נועדה למנוע מצב כזה ולשמור על יציבות המערכת.
לשם השוואה, הפעם הקודמת שבה הבנק פעל כך הייתה באוקטובר 2023, עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", אז הוזרמו כ-95 מיליון שקל בלבד, כלומר ההיקף הנוכחי גבוה יותר, אך עדיין קטן ביחס לכלים הרחבים שעומדים לרשות הבנק.
ריפו אינו מכירת מט"ח
חשוב להבחין בין שני סוגים שונים של התערבות.
באוקטובר 2023, עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", בנק ישראל מכר מטבע חוץ ישירות בשוק בהיקף של כ-8.2 מיליארד דולר, כחלק מתוכנית רחבה יותר של עד 30 מיליארד דולר שלא נוצלה במלואה.
המטרה הייתה לעצור את היחלשות השקל, כאשר הדולר חצה את רף 4 השקלים ונוצר לחץ משמעותי על שוק המט"ח.
בהמשך, בנובמבר 2023 וביוני 2025 (בתחילת מבצע "שאגת הארי"), ביצע הבנק מכירות מט"ח נוספות בהיקפים קטנים יותר של כ-300 מיליון דולר.
לעומת זאת, ההתערבות במרץ 2026 באמצעות עסקאות ריפו שונה לחלוטין.
היא אינה נועדה להשפיע על שער החליפין, אלא לשמור על נזילות במערכת הפיננסית. מדובר בכלי ממוקד יותר, שפועל בתוך השוק המוסדי, ובהיקף קטן משמעותית לעומת מכירות המט"ח.
שער הדולר-שקל, איפה אנחנו עומדים?
בניגוד לתקופה שבה פרצה מלחמת "חרבות ברזל", שוק המט"ח כיום נמצא במצב שונה לחלוטין.
ביום שישי האחרון נסחר הדולר סביב 3.03 שקלים, ירידה של כ-25% מהשיא של מעל 4 שקלים שנרשם באוקטובר 2023.
כלומר, השקל לא רק התאושש, אלא חזר לרמות חוזק משמעותיות.
המשמעות היא שכיום אין לחץ חריג על שער החליפין שמצריך התערבות ישירה של בנק ישראל בשוק המט"ח, כפי שנעשה בעבר באמצעות מכירת דולרים.
לכן, ההתערבות הנוכחית אינה מכוונת לשקל עצמו, אלא לבעיה אחרת, נזילות בתוך המערכת הפיננסית.
במילים אחרות, אם בעבר בנק ישראל נדרש לבלום פגיעה במטבע, כיום הוא פועל כדי למנוע שיבושים בפעילות השוטפת של השוק.
זה מסביר למה הפעם נבחר כלי הריפו, כלי ממוקד יותר, שפועל מתחת לפני השטח, ואינו משפיע ישירות על שער הדולר.
התערבות קטנה, מסר גדול
למרות שהסכום של 200 מיליון שקל נחשב קטן מאוד ביחס ליתרות המט"ח של בנק ישראל, שעומדות על כ-228 מיליארד דולר, יש לו משמעות.
לא בגלל הגודל שלו, אלא בגלל מה שהוא מלמד.
המהלך מראה שגם בתקופה של מתח ביטחוני, בנק ישראל בוחר להשתמש בכלים ממוקדים וזהירים, ולא בהתערבות רחבה כמו מכירת דולרים בהיקפים גדולים.
הסיבה לכך היא שהשקל כיום יציב, יתרות המט"ח חזקות, והבעיה המרכזית היא נזילות זמנית במערכת ולא משבר עמוק כמו שהיה באוקטובר 2023.
השאלה היא מה יקרה אם המצב הביטחוני יימשך או יחמיר.
במקרה כזה, ייתכן שבנק ישראל יידרש להשתמש בכלים חזקים יותר, ולא להסתפק רק בשוק הריפו.
