התחזקות השקל מציבה את המשק הישראלי בפני אתגר מבני מורכב, שמתבטא בעיקרו דרך מטבע חזק אשר מאיים על כושר התחרות של היצוא המקומי.
בחינה של המדיניות הכלכלית במדינות כמו הולנד ונורבגיה חושפת כי ניהול נכון של זרמי מטבע חוץ הוא קריטי למניעת עיוותים כלכליים ארוכי טווח.
סיקרתי לכם את הכלים המוניטריים והפיסקליים המאפשרים למדינות להגן על התעשייה המקומית מפני ייסוף יתר של המטבע.
"המחלה ההולנדית"
המונח "המחלה ההולנדית" הוא מונח משנת 1977 המתאר פרדוקס כלכלי שהחל בגילוי שדה גז עצום בהולנד ב-1959.
הגילוי הוביל לנסיקה בייצוא הגז ולהכנסות אדירות למדינה, אך הזרם המאסיבי של מטבע חוץ גרם להתחזקות חדה בערך הגילדר ההולנדי (המטבע מקומי באותה תקופה).
כתוצאה מכך, התעשייה המקומית איבדה את כושר התחרות שלה, המוצרים ההולנדיים הפכו ליקרים מדי עבור שווקים בחו"ל, בעוד הייבוא הזול הציף את השוק המקומי.
התהליך הסתיים בשחיקת המגזר היצרני, סגירת מפעלים ועלייה משמעותית באבטלה, במה שהפך לשיעור היסטורי על הסכנות הטמונות בהסתמכות יתר על משאבי טבע.
המחלה ההולנדית פועלת דרך שני ערוצים מרכזיים המשבשים את האיזון המשקי, ערוץ שער החליפין וערוץ נדידת המשאבים.
בערוץ הראשון, הייצוא המאסיבי של משאב הטבע מציף את המדינה במטבע חוץ, מה שיוצר ביקוש קשיח למטבע המקומי ומעלה את ערכו (ייסוף).
התחזקות המטבע הופכת את המוצרים מהענפים המסורתיים, כמו חקלאות ותעשייה, ליקרים מדי עבור לקוחות בחו"ל וגורמת לחניקת הייצוא.
במקביל, בערוץ נדידת המשאבים, השכר הגבוה והרווחיות במגזר המשאבים ובמגזר השירותים המקומי מושכים אליהם את מרבית ההון וכוח האדם המיומן.
כתוצאה מכך, מגזרי התעשייה המסורתיים סובלים מתת-השקעה ומבריחת מוחות, תהליך שמוביל לניוון טכנולוגי ולאובדן של ידע וכושר ייצור שנבנו במשך עשורים.
השלכות ארוכות טווח
מדינה הנגועה במחלה ההולנדית עלולה להפוך לכלכלה חשופה לשורה של סיכונים אסטרטגיים.
בראש ובראשונה, המשק הופך לבן ערובה של תנודות המחירים בשוקי האנרגיה העולמיים, כל צניחה במחיריי מובילה לקריסה מיידית בהכנסות המדינה ובתקציבי הרווחה.
שנית, נוצרת פגיעה חמורה בהון האנושי, בעוד שתעשיות מסורתיות מעודדות חדשנות ותעסוקה רחבה, הפקת משאבים היא עתירת הון אך דלה בכוח אדם, מה שמוביל לצמיחה שאינה מחלחלת לשוק העבודה . לבסוף, ההסתמכות על כסף קל ממשאבי טבע עלולה להוביל לשחיתות שלטונית, כאשר הממשלה אינה תלויה עוד במיסי האזרחים למימון פעילותה, נחלש הקשר של הדין וחשבון לציבור, והתמריץ לייעול המנגנון המדיני והכלכלי נעלם.
התרשים מתאר את התופעה בהקשר של כספי רמיטנס, ומציג כיצד זרימה מאסיבית של מטבע חוץ ממשלוחי כסף של זרים עלולה לפגוע בכלכלה המקומית.
התהליך מתחיל בעלייה חדה בהכנסות משקי הבית, המובילה לגידול בביקוש המצרפי ולצריכה הגבוהה משמעותית מיכולת הייצור והפריון של המשק.
כתוצאה מהמרת כספי החוץ הרבים למטבע מקומי, חל ייסוף בשער החליפין, מה שהופך את המטבע המקומי ליקר וחזק מדי.
מצב זה מוביל בסופו של דבר לאובדן התחרותיות של מגזר הייצוא, שכן תוצרת המדינה הופכת ליקרה עבור השוק העולמי, ובכך נוצרת תלות מסוכנת בכספי חוץ על חשבון צמיחה תעשייתית ויצרנית עצמאית.
קרדיט: slideshare
קרן העושר הנורווגית, הקדמת תרופה למכה
נורבגיה בחרה בנתיב שונה בתכלית כדי להימנע מהגורל ההולנדי.
עם גילוי עתודות הנפט והגז בים הצפוני, הבינו מקבלי ההחלטות כי כניסת מט"ח מאסיבית עלולה לייסף את המטבע המקומי ולפגוע בתחרותיות של המשק.
בסוף שנות ה-60, אימצה נורווגיה גישה פילוסופית ייחודית שהפכה לבסיס חוסנה הכלכלי.
התפיסה כי משאבי הטבע הם נכס לאומי השייך לציבור, כולל לדורות שטרם נולדו.
הממשלה הנורווגית הבינה כי הנפט הוא משאב מתכלה, ועל כן יש להתייחס אליו כאל עושר זמני שיש להמיר לנכסים פיננסיים ארוכי טווח.
בשנת 1990 הוקמה קרן העושר הריבונית , וב-1996 בוצעה בה ההפקדה הראשונה.
המטרה המרכזית הייתה ליצור חוצץ בין ההכנסות התנודתיות מהנפט לבין תקציב המדינה השוטף, ובכך למנוע את השפעותיה ההרסניות של המחלה ההולנדית ולהבטיח יציבות כלכלית גם ליום שבו בארות הנפט יתרוקנו.
כפתרון, הוקמה קרן העושר הנורווגית, המשקיעה את רוב הכנסות האנרגיה בשווקים בינלאומיים מחוץ לגבולות המדינה.
המלחמה בייסוף המטבע
האתגר הגדול ביותר של נורווגיה היה למנוע מהצפת הדולרים שמקורם בנפט להרוס את הכלכלה המקומית, כפי שקרה להולנד בשנות ה-70.
כדי להתמודד עם איום זה, גיבשה המדינה אסטרטגיה המבוססת על שלושה מנגנונים מרכזיים, השקעה בלעדית בחו"ל, המונעת את כניסת מטבע החוץ לשוק המקומי ובכך עוצרת את ייסוף הקרונה הנורווגית (המטבע המקומי).
כלל הפיסקלי, המגביל את הממשלה למשוך רק את התשואה הריאלית של הקרן (כ-3% בשנה) במקום את הקרן עצמה, ובידוד התקציב, שיוצר הפרדה מוחלטת בין ההוצאה הציבורית לתנודות במחירי הנפט.
מנגנונים אלו מבטיחים כי העושר מהמשאבים לא יחנק את התעשייה המסורתית, אלא ישמש כמנוע צמיחה יציב ששומר על כושר התחרות של המשק הנורווגי לאורך זמן.
אסטרטגיית ההשקעות
הקרן הנורווגית אינה רק כלי לחיסכון, אלא אחד הגופים הפיננסיים המשפיעים ביותר בתבל, המחזיק בממוצע בכ-1.5% מכל החברות הציבוריות בעולם.
אסטרטגיית ההשקעות שלה נשענת על שלושה עמודי תווך.
גיוון רחב, המפזר את הסיכונים בין למעלה מ-9,000 חברות (כ-70% מנכסיה מושקעים במניות והשאר באג"ח, נדל"ן ואנרגיה מתחדשת)
שקיפות רדיקלית, הכוללת דיווח בזמן אמת על שווי הנכסים; ומצפן אתי נוקשה. באמצעות מועצת אתיקה, הקרן נמנעת מהשקעה בחברות המעורבות בייצור נשק גרעיני, טבק או פגיעה בזכויות אדם. באופן מעורר השראה, דווקא הקרן שנולדה מהפקת נפט הפכה לאחת המשקיעות הגדולות והמובילות בעולם במעבר לאנרגיה ירוקה ובת קיימא.
האתגרים והביקורת
למרות הצלחתו הפנומנלית של המודל הנורווגי, הוא ניצב בפני אתגרים מורכבים וביקורת פנימית וחיצונית. ראשית, קיים לחץ פוליטי מתמיד, ככל שהעושר בקרן נערם, גובר הפיתוי מצד פוליטיקאים לפרוץ את הכללים הפיסקליים ולהשתמש בכסף לצרכים פופוליסטיים כמו הורדת מיסים או מימון פרויקטים גרנדיוזיים, צעד שעלול להוביל לאינפלציה ולפגיעה ביציבות.
שנית, המודל יצר תלות עמוקה בשוק ההון העולמי, מאחר שכל נכסי הקרן מושקעים בחו"ל, תקציב המדינה הנורווגי חשוף כיום למפולות בבורסות העולם לא פחות מאשר לתנודות במחירי הנפט.
הלקח העולמי
נורווגיה הוכיחה שמשאבי טבע יכולים להיות ברכה אם מנהלים אותם ביושרה ובמבט לטווח ארוך.
על ידי הוצאת הכסף אל מחוץ למדינה, היא הצליחה לשמור על מטבע יציב, על תעשייה מקומית מגוונת ועל רשת ביטחון פנומנלית לדורות הבאים.
עבור כל אזרח נורווגי, הקרן מייצגת חיסכון של מאות אלפי דולרים על שמו, והיא מבטיחה שגם כאשר באר הנפט האחרונה תתייבש, נורווגיה תישאר אחת המדינות העשירות והיציבות בעולם.
בואו נראה את ההתמודדות של מדינות נוספות ברחבי העולם
ערב הסעודית: הצמדה קשיחה
ערב הסעודית בחרה בפתרון הרדיקלי ביותר, ביטול שוק המטבע.
הריאל הסעודי מוצמד לדולר האמריקאי בשער קבוע (3.75 ריאל לדולר) מאז שנות ה-80. בדרך זו, לא משנה כמה דולרים נכנסים למדינה ממכירות נפט, ערך המטבע המקומי לא יכול לעלות.
האסטרטגיה הזו מעניקה ודאות מוחלטת ליבואנים וליצואנים, אך היא דורשת מהבנק המרכזי להחזיק רזרבות מט"ח אדירות כדי להגן על השער הזה ולספוג כל לחץ של השוק.
דנמרק: ייצוב מול היורו
דנמרק, למרות היותה חלק מהאיחוד האירופי, שמרה על המטבע הדני אך הצמידה אותה לאירו.
המטרה היא להבטיח יציבות מול שותפות הסחר העיקריות שלה ביבשת. על ידי שמירה על שער חליפין קבוע, דנמרק מונעת זעזועים שעלולים לנבוע מזרם השקעות זר או משינויים בכלכלה העולמית.
זהו מנגנון שמייבא את היציבות המוניטרית של הבנק המרכזי האירופי אל תוך המשק הדני.
טייוואן: התערבות אקטיבית ומתמשכת
הבנק המרכזי של טייוואן פועל בשוק המט"ח כמעט מדי יום, הוא קונה דולרים ומוכר מטבע מקומי כדי למנוע מהמטבע להתחזק.
מכיוון שהכלכלה הטייוואנית נשענת כמעט לחלוטין על ייצוא טכנולוגי, התחזקות המטבע היא איום קיומי. התערבות זו יוצרת רזרבות מט"ח עצומות ומבטיחה שהמוצרים הטייוואניים יישארו זולים ותחרותיים בשוק הגלובלי.
שווייץ: ריביות שליליות ותקרת שער
שווייץ מתמודדת עם בעיה הפוכה לזו של מדינות מתפתחות, המטבע שלה (הפרנק) נחשב לחוף מבטחים עולמי.
בזמני משבר, משקיעים נוהרים אליו, מה שמזניק את ערכו ופוגע בייצוא השוויצרי.
כדי להילחם בכך, הבנק המרכזי השוויצרי נקט בצעדים נואשים, הוא הנהיג ריביות שליליות (כדי להפוך את החזקת המטבע ללא משתלמת) ורכש כמויות בלתי נתפסות של דולרים ואירו.
בשיא המשבר, הבנק אף הצהיר על תקרת שער שלא תאפשר לפרנק להתחזק מעבר לנקודה מסוימת, והיה מוכן להדפיס מטבע ללא הגבלה כדי לשמור עליה.
הזווית הישראלית
נכון לימים אלו, גם מדינת ישראל מתמודדת עם האתגר כלכלי הזה, מצב שבו הצלחה יוצאת דופן במגזרים ספציפיים, כמו ייצוא הגז הטבעי והפריחה חסרת התקדים של תעשיית ההייטק מובילה לזרימה אדירה של מטבע חוץ (בעיקר דולרים) לתוך המשק המקומי, מה שיוצר ביקוש קשיח לשקלים וגורם לייסוף (התחזקות דרמטית) של ערך השקל מול המטבעות הזרים.
לרשום את שער השקל/ דולר
מצד אחד הוא מיטיב עם הצרכן הישראלי על ידי הוזלת מוצרי יבוא וטיסות לחו"ל, אך מצד שני הוא פוגע אנושות בכושר התחרות של היצואנים בתחומי התעשייה המסורתית והחקלאות, שהוצאותיהם (משכורות וארנונה) משולמות בשקלים בעוד הכנסותיהם מתקבלות בדולרים חלשים יותר.
כדי לבלום את התהליך הזה ולשמור על יציבות המשק, ישראל פועלת בשני צירים אסטרטגיים מרכזיים, הראשון הוא "קרן לאזרחי ישראל״, שקולטת את תמלוגי הגז ומשקיעה אותם אך ורק בנכסים מחוץ לישראל, ובכך היא מנטרלת את השפעת הדולרים ומונעת מהם להציף את השוק המקומי ולחזק את המטבע באופן מלאכותי.
הציר השני הוא התערבות אקטיבית של בנק ישראל בשוק המט"ח, במסגרתה הבנק רוכש לאורך השנים מיליארדי דולרים מהשוק החופשי כדי ליצור להם ביקוש מלאכותי, פעולה הממתנת את היצע הדולרים העודף ושומרת על שער חליפין מאוזן שמאפשר לתעשייה המקומית להמשיך לייצא את תוצרתה לעולם מבלי לקרוס.
כמו כן, לא מן הנמנע שנראה הורדת הריבית כדי להפוך את השקל לפחות אטרקטיבי עבור משקיעים המחפשים תשואה גבוהה, מה שיוביל למכירת שקלים, לירידה בערכו אל מול המטבעות הזרים ולחיזוק כושר התחרות של היצואנים.
סיכום ותובנות
הלקח שנלמד מהמקרה של המחלה ההולנדית הפך לאבן יסוד במדיניות הכלכלית המודרנית, כאשר מדינות רבות הבינו כי עושר טבעי פתאומי עלול להוביל לניוון תעשייתי ושבירות משקית אם לא ינוהל בזהירות. כתוצאה מכך, ממשלות ברחבי העולם פיתחו אסטרטגיות חסינות שנועדו לנטרל את ייסוף המטבע ולשמור על כושר התחרות של הייצור המקומי.
החל מהמודל הנורווגי המפואר, המבודד את תקציב המדינה באמצעות קרן עושר ריבונית המושקעת בחו"ל, דרך הצמדה קשיחה של המטבע לדולר או לאירו בערב הסעודית ובדנמרק כדי לייצר יציבות מוחלטת, ועד להתערבות אגרסיבית בשוק המט"ח בטייוואן ובשווייץ במטרה למנוע חניקה של הייצוא.
התובנה המשותפת לכל המודלים הללו היא שהגנה על המבנה המגוון של הכלכלה, תוך ניתוק התלות במשאב בודד והשקעה ארוכת טווח בהון אנושי ובמחקר, היא הדרך היחידה להפוך את המשאבים הטבעיים לנכס כלכלי ולא למלכודת של תלות ושחיתות.
