כמה גז באמת נותר במעמקי האדמה של מדינת ישראל? השאלה הזו, שנשמעת כמו ויכוח של גיאולוגים, היא כרגע אחת הפצצות המתקתקות הגדולות ביותר של הכלכלה הישראלית.
מסמך חדש של מרכז המחקר והמידע של הכנסת חושף פער גדול בין הערכות המדינה לבין אלו של חברות הגז, פער של 221 BCM שמשמעותו היא עשר שנים שבהן האור במדינה יכול להישאר דולק, או לכבות. כשחצי מהגז הישראלי כבר זורם ליצוא והביקוש המקומי לחשמל שובר שיאים, הגיע הזמן לצלול אל מאחורי הקלעים של המספרים ולהבין, מי באמת טועה, ומה המחיר שכולנו עלולים לשלם על כך בחשבון החשמל הבא שלנו.
קרדיט: גלובס
ראשית, בואו נבין מי נגד מי, משרד האנרגיה והתשתיות
משרד האנרגיה והתשתיות הוא אחד ממשרדי הממשלה האסטרטגיים ביותר בישראל, האחראי באופן ישיר על ניהול משקי האנרגיה, המים ומשאבי הטבע של המדינה.
בראש המשרד עומד כיום השר אלי כהן, לצד דרג מקצועי מוביל המונהג על ידי מנכ"ל המשרד, לרוב כלכלן או מהנדס בעל מומחיות בתחום.
תפקידו הראשי של המשרד הוא להבטיח ביטחון אנרגטי ואספקה רציפה של משאבים חיוניים בשגרה ובחירום, והוא חולש על תחומי אחריות קריטיים, החל מפיקוח, רישוי והסדרת יצוא הגז הטבעי ממאגרים כמו תמר ולווייתן, דרך תכנון משק החשמל, פיקוח על מחירי הדלקים וגז הבישול, ועד לקידום יעדים לאומיים למעבר לאנרגיות מתחדשות והובלת התייעלות אנרגטית.
לפעילות המשרד יש השפעה דרמטית על חיי היום-יום של כל אזרח, היא קובעת את מחירי החשמל והדלק, מזרימה מיליארדי שקלים לקופת המדינה מתמלוגי הגז, ומעל לכל, מבצרת את העצמאות המדינית והביטחונית של ישראל, שהפכה בשנים האחרונות מתלויה באנרגיה מיובאת למעצמת אנרגיה אזורית עצמאית.
אלי כהן.
קרדיט: משרד האנרגיה והתשתיות
מי אלה חברות הגז?
חברות הגז המובילות את המחלוקת מול המדינה הן למעשה השותפויות המסחריות שמפעילות ומחזיקות במאגרי הגז הטבעי הענקיים של ישראל, ובראשם תמר ולווייתן (לצד מאגרים קטנים יותר כמו כריש). השחקנית המרכזית והמפעילה בפועל של שני המאגרים הגדולים היא ענקית האנרגיה האמריקאית שברון (CVX), המחזיקה ב-40% מלווייתן ובכ-25% מתמר.
לצידה פועלות השותפות הישראליות המובילות, ניו מד אנרג'י המחזיקה בנתח הגדול ביותר בלווייתן (כ-45%), וחברת רציו אנרגיות (15% בלווייתן), לצד שותפות נוספות במאגר תמר כמו ישראמקו, תמר פטרוליום ודור גז.
חברות אלו הן הגופים שמפיקים את הגז, חותמים על חוזי העתק הבינלאומיים ומנהלים את העימות המקצועי מול משרד האנרגיה על נפח העתודות באדמה.
כחברות עסקיות שהשקיעו מיליארדי דולרים בסיכון גבוה של חיפוש והפקה, יש להן אינטרס מסחרי מובהק להציג הערכות אופטימיות ומקיפות ככל הניתן.
הערכות אלו לא רק מקפיצות את שווי השוק שלהן מול המשקיעים בבורסה, אלא מהוות את כרטיס הכניסה לקבלת היתרי יצוא נוספים מהמדינה, מהלך שממקסם את רווחיהן באופן דרמטי ביחס למכירה לשוק המקומי.
כשעשור שלם של אנרגיה לאומית נמצא במחלוקת
יחידת המידה (BCM (Billion Cubic Meters היא המטבע המרכזי בעולם האנרגיה, והפער הנוכחי של 221 BCM בין המדינה לחברות הגז הוא לא פחות מאסטרונומי.
בעוד שמשרד האנרגיה נוקט בגישה שמרנית ומעריך כי בסוף שנת 2025 נותרו במאגרים כ-796.3 BCM, חברות הגז מציגות תמונה אופטימית בהרבה של כ-1,018.5 BCM. כדי להבין את גודל הדרמה, צריכת הגז השנתית של מדינת ישראל כולה עומדת כיום על כ-14–15 BCM, המשמעות היא שהפער בלבד שווה ערך ל-10 עד 12 שנות צריכה מלאות של המשק הישראלי כולו.
במילים אחרות, הוויכוח הגיאולוגי הזה שווה לאובדן של עשור שלם של דלק להפעלת תחנות הכוח, התעשייה והכלכלה המקומית.
אז מי טועה?
המחלוקת הדרמטית סביב עתודות הגז הטבעי של ישראל אינה נובעת מטעות חשבונאית פשוטה, אלא ממאבק עמוק בין שתי תפיסות עולם ואינטרסים שונים לחלוטין.
כפי שמדגיש מסמך מרכז המחקר והמידע של הכנסת, לא ניתן לקבוע באופן חד-משמעי מי מהצדדים צודק, שכן כל אחד מהם מנהל סיכונים דרך משקפיים אחרים.
מן העבר האחד ניצב משרד האנרגיה והתשתיות, המייצג את האינטרס הממלכתי ומחויב לשמור על ביטחון האנרגיה של המדינה לטווח ארוך, גישה זו היא שמרנית וזהירה מטבעה, ומטרתה להניח תרחיש מחמיר כדי להבטיח שהמשק המקומי לא יישאר במחסור בעשורים הבאים.
מן העבר השני ניצבות חברות הגז, המסתמכות על הערכות של גיאולוגים חיצוניים בלתי תלויים לפי סטנדרטים בינלאומיים קשוחים, כפי שדורשת רשות ניירות ערך.
כגופים מסחריים, חברות הגז נוטות להציג את הפוטנציאל המקסימלי והאופטימי של המאגרים, מהלך שלא רק שמקפיץ את שווי השוק שלהן בעיני המשקיעים בבורסה, אלא גם חיוני עבורן כדי לשכנע את המדינה לאשר מכסות יצוא נוספות ורווחיות במיוחד.
למה הוויכוח ישפיע על כיסו של כל אזרח?
המחלוקת סביב עתודות הגז נושאת בחובה השלכות ישירות ומיידיות על עתידה הכלכלי של המדינה, ובראשן מלכודת היצוא.
בשנת 2025 הופנה כמעט מחצית (כ-46%) מהגז הישראלי המופק ליצוא למדינות כמו מצרים וירדן.
בעוד שמכירות אלו מזרימות מיליארדי שקלים לקופת המדינה ולקרן העושר הלאומית, המשך היצוא המסיבי עלול להתברר כהימור מסוכן, אם הערכת המדינה היא הצודקת והחברות מציגות נתונים מנופחים, קצב היצוא הנוכחי ירוקן את המאגרים מוקדם מהצפוי וישאיר את ישראל ללא עתודות אנרגיה חיוניות בעשורים הבאים.
במקביל, סימן השאלה סביב כמות הגז שנותרה באדמה מתנגש חזיתית עם הזינוק הדרמטי הצפוי בביקוש המקומי לחשמל.
מדינת ישראל נמצאת בעיצומו של מעבר מסיבי לרכבים חשמליים, לצד תנופת הקמה של חוות שרתים ענקיות הנדרשות כדי לספק את כוח המחשוב האדיר של טכנולוגיות הבינה המלאכותית.
מכיוון שגז טבעי מהווה את חומר הגלם והמקור המרכזי לייצור חשמל בישראל, המשק המקומי עתיד לצרוך בעשורים הקרובים כמויות גז גדולות משמעותית מכפי שחזו התחזיות המוקדמות, מה שמחריף את הצורך בניהול זהיר של המשאבים הקיימים.
בסופו של דבר, הוויכוח הגיאולוגי הזה יתגלגל ישירות אל חשבון החשמל של כולנו.
אם יתברר שחברות הגז טעו והמאגרים יתדלדלו במהירות, מדינת ישראל תיאלץ למצוא חלופות דלק יקרות ולייבא אנרגיה מבחוץ כדי לענות על הביקוש.
תלות מחודשת באנרגיה מיובאת ומחירי שוק בינלאומיים תנודתיים יקפיצו באופן דרמטי את תעריפי החשמל הן עבור הצרכן הפרטי והן עבור התעשייה, ויהפכו מחלוקה של מיליארדי מ"ק למשבר כלכלי שיורגש היטב בכיס של כל אזרח.
האם המספרים של חברות הגז מנופחים?
עבור ציבור המשקיעים בשוק ההון, המחלוקת הדרמטית הזו היא הרבה יותר מכותרת בעיתון, היא נורת אזהרה בוהקת שדורשת בדיקת נאותות קפדנית לפני שמניחים את הכסף על מניות הסקטור.
כאשר חברות מסחריות מציגות הערכות עתודות הגבוהות בעשר שנות צריכה לאומית מהערכת המדינה, קיימת אפשרות ממשית שהן מציגות תרחיש אופטימי מדי, או במילים פשוטות, מנפחות את המספרים. האינטרס העסקי שלהן ברור, שכן דוחות מנופחים מייצרים מצג שווא של שווי חברה אסטרונומי, דוחפים את המניות למעלה ומפעילים לחץ על הממשלה להעניק היתרי יצוא נוספים.
אולם, כמשקיעים, חובה לקחת בחשבון את תרחיש הקיצון, אם המדינה צודקת והחברות טועות, האיזון ישתנה לחלוטין.
ברגע שהממשלה תבין שביטחון האנרגיה של ישראל בסכנה, היא עשויה לעצור או לצמצם באופן חד את היתרי היצוא הרווחיים כדי לשמור את הגז למשק המקומי, מהלך שיחתוך בבת אחת את תחזיות הרווח של החברות, ויגרום להערכות השווי המנופחות להתפוגג יחד עם כספם של המשקיעים שלא קראו נכון את המפה.
עתיד האנרגיה והכיס של כולנו על כף המאזניים
בסופו של דבר, הפער הדרמטי של 221 מיליארד מ"ק גז טבעי אינו סתם ויכוח סטטיסטי מנוכר, אלא צומת דרכים גורלי שיעצב את פניה של מדינת ישראל בעשורים הקרובים.
על כף המאזניים מונח המתח המובנה בין הפיתוי הכלכלי המיידי של מיליארדי שקלים מזרימת יצוא הגז לחו"ל, לבין החובה הלאומית להבטיח את ביטחון האנרגיה של המשק המקומי, במיוחד בעידן שבו הביקוש לחשמל צפוי לזנק עקב מהפכת הרכבים החשמליים וחוות השרתים של הבינה המלאכותית.
עבור אזרחי ישראל, ההכרעה הרשמית בנושא תקבע את מחיר החשמל היומיומי ואת מידת העצמאות האנרגטית של המדינה.
במקביל, עבור ציבור המשקיעים בשוק ההון, המחלוקת הזו משמשת תמרור אזהרה בוהק המזכיר לבחון בקפידה את הדוחות ולא ללכת שולל אחר תחזיות מסחריות אופטימיות מדי.
ההחלטות שיתקבלו במשרד האנרגיה והתשתיות בשנים הקרובות לא רק יכריעו מי צדק בוויכוח המספרים, אלא יקבעו האם ישראל תמשיך ליהנות משגשוג ועצמאות, או שתמצא את עצמה בעתיד בבעיה.
